שנים חיכיתי לרגע הזה, להתחיל לכתוב את עצמי ולהפוך את זה לנחלת הכלל ,היום זה קורה ואני בהתרגשות שיא.
להפוך מחשבות למאמר כתוב, להוציא סיפורים אישיים ולפעמים אף כואבים כמו פצע פתוח.
שנים שרציתי לכתוב את עצמי מתוך ידיעה שכתיבה היא מרפאת, אני כותבת בלי סוף. עד היום זה היה למגירה , היום מתוך הבנה שיש לי כל כך הרבה ערך לתת, מהקשבה לסביבה וכנראה שגם לגיל ולניסיון יש משקל, הבנתי כמה אנשים חוו את מה שאני חוויתי, וכמה היום יש לי ערך וכלים לתת לאותם אנשים, לתת תקווה.
היו לי המון תירוצים למה לא לכתוב, את מי זה יעניין?, זה אישי מידי, אולי מישהו ייעלב (היו עוד המון תירוצים).
ואז החלפתי את למה לא, בלמה כן? וכאן כבר קיבלתי את התשובות שלי:
- אני אוהבת לכתוב, וממילא אני עושה זאת כבר שנים.
- זה עושה לי טוב וזה משחרר.
- אני חוקרת, לומדת, קוראת ודוגמת כל דבר לפני שאני מעלה אותו על הכתב.
- כבר יש לא מעט אנשים שעברו ועוברים אצלי תהליכים עוצמתיים שנוגעים בכלל תחומים.
- זה יכול לעזור לכל כך הרבה אנשים לקבל ערך גבוה ותקווה.
- הגעתי לגיל שאפשר להתחיל, לעשות מה שנכון לי בלי ביקורתיות ושיפוטיות עצמית.
מקווה להיות עבורכם לפינה חמה שבה נותנים מקום לביטוי לרגשות, למחשבות, שיתופים ותהיות
שבו מקבלים ערך, כלים, וטיפים לשינוי (רק את מה שראוי לשינוי) ולהמון הנאה.
אהבתם?, חכו להמשך ולהפתעות שיהיו בדרך….. ויהיו.
מרגישים שזה יהיה לערך לעוד אנשים, שתפו
